בכחוס 2013/4 Bacchus

יין “קאלט” – “משחקי היינן”… חבית אחת Single Barrel – 375 בקבוקים בלבד, שתי שנות בציר בבקבוק אחד (2013+2014), תווית ממוספרת. השילוב של שתי שנות בציר באותו הבקבוק נובע ממיעוט היבול מזן זה לאור העובדה כי רק כמה עשרות גפני שיראז Shiraz, ניטעו לניסיון בחלקה הוותיקה בתחילת הדרך בשנת 2000.

זהו יין עמוק עם רבדים רבים של טעמים וניחוחות. זהו יין הנחשב ליין זני בהתאם לתקן העולמי הקובע כי יין המכיל עד 85% מזן מסוים – נחשב כיין זני. הוא התיישן בחביות עץ-אלון צרפתיות במשך שלוש שנים (בשונה מאחיו הצעיר יותר מבצירים 2016/7), והוא עשה זאת בחביות ישנות יחסית, כאלה שיושן בהן מחזור אחד של יין במשך שלוש שנים לפני-כן. כל החביות בהן מתיישנים יינות אדומים ביקב מתחילות את דרכן כחדשות, מיישנות מחזור יין אחד בלבד בתוכן כל שנה (225 ליטר) ומשרתות את “מערך החביות” ביקב חמש שנים בלבד.

החמיצות הטבעית הגבוהה של השיראז בחלקה בה הגפנים נטועות בצפון-הנגב, יחד עם עשייה מדויקת ושימוש בחומר גלם איכותי, ענבי-איכות ליין, כל אלה מקנים ליין יכולת התיישנות והשתבחות רבת שנים בבקבוק, כמו-גם יכולת התפתחות מרשימה בכוס ובדיקנטר אליו נמזג היין. 

היין טבעוני ואינו מכיל כל חלבון מהחי, אינו עובר תהליכי סינון והצללה על-ידי פילטר מכני, אלא, תהליך הצללה טבעי בלבד (בגרביטציה) במהלך זמן הכנתו. מכאן המונח Unfiltered הרשום על התווית. בשל כך, ייתכנו משקעים קלים דבוקים לדפנות הבקבוק, זה טבעי, מקובל ואינו פוגם באיכות היין ובטעמו.

להגיש בטמפ’ של כ-18 מעלות.

כוהל בנפח: 14%

מדליות ופרסים בהם זכה היין הנ”ל משנות בציר שונות:

• • מקום 2 (מדליית כסף) – בתחרות “אשכול הזהב” 2023 בקטגוריית סירה/שיראז מעל 100 ש”ח  (בציר 2016/7)
  • מצטיין בטעימת יינות ישראל הגדולה – 2021 שעורך כל שנה מגזין היין YNET (בציר 2016/7)

בָּכְּחוּס – אל-היין במיתולוגיה הרומית (“דְיוּנִיסוּס” במיתולוגיה היוונית)

בכְּחוּס היה בנם של זאוס, ראש האלים, ובת מלך העיר תבי. על פי האגדה היוונית המספרת על דְיוּנִיסוּס (בכחוס) הוא ניצל מנקמתה של הרה, אישתו הקנאית של זאוס, נדד בארצות רבות, ולבסוף הוכר כאחד משניים-עשר אלי האולימפוס. בכל מקום שעבר לימד את האנשים את מלאכת נטיעת הגפנים וייצור היין והפיץ את פולחנו. מי שהתנגד לו הומת, או נענש קשות בידי חסידיו. הטקסים לכבוד בכחוס התגבשו ביוון החל במאה השביעית לפנה”ס. בטקסים אלו היו מגיעים להתלהבות ולשיכרון חושים.

בשלב יותר מאוחר התמתנו הטקסים וקיבלו צורה של תהלוכות חוגגים. יש סברה הגורסת כי, מהתהלוכות והשירים ששרו בהן התפתח התיאטרון ועל כן, נושא בכחוס גם בתואר “אל התיאטרון” למרות שלא היה כזה באופן “רשמי”. הרומאים חגגו את חג ה”בָּכְּחָנַלְיָה” לכבודו של בכחוס בתהלוכות שבהן מותר היה לאנשים לפרוק כל עול, לשמוח ולהתהולל, ועד היום מציינת המילה “בכחנליה” משתה ושמחת הוללות והתפרקות.